משנה תורה, מצוות לא תעשה ה׳

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

5 ספר המצוות פתח ↗

שהזהירנו מהשתחוות לע"ז. והוא אמרו יתברך לא תשתחוה להם, והוא מבואר שאמרנו ע"ז נרצה בו כל מה שיעבד זולת האל. ואין הכונה איסור השתחואה לבדה לא זולתה, אמנם זכר דרך אחד מדרכי העבודה רוצה לומר ההשתחויה, וכן אנחנו מוזהרים מהקריב להם ולנסך ולקטר, ומי שעבר על אחד מאלו והשתחוה או הקריב או נסך או קטר חייב סקילה. ולשון מכילתא זובח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר לא תשתחוה להם ולא תעבדם זביחה בכלל היתה ויצתה ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדים לשמים וחייבים עליה בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו, אף כל שכיוצא בו עובדים לשמים חייבין עליו בין עובדו בין שאינו עובדו. וענין המאמר זה, כי אלו הארבעה מינין מן העבודהה, והם ההשתחויה והנסוך והזביחה והקטור שבהם נצטוינו שנעבוד האל יתברך, כל מי שיעבוד ע"ז באחת מהם חייב סקילה אף אם היה זה הנעבד אין דרכו שיעבד באחד מהן, והוא שקראוהו שלא כדרכה, רוצה לומר שאפילו עבד אותה שלא כדרך עבודתה אחר שעבדה באחד מאלו חייב סקילה כשיהיה מזיד, והוא בכרת אם לא ידעו בית דין או לא יעשו בו העונש, ואם היה שוגג יקריב קרבן. וכן כשקבלו עליו באלוה באיזה דבר שקבלו עליו חייב. וכבר נכפלה אזהרה זו רוצה לומר איסור עבודתם באחד מאלו הארבעה מינין ואפילו שלא כדרכה. והוא אמרו יתעלה ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים. ולשון ספרי אין שעירים אלא שדים. ובגמרא זבחים דף ק"ו נתבאר שלאו זה אמנם הוא בשוחט לע"ז אפילו לא תהיה השחיטה דרך עבודתה. אמרו מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב שנאמר ולא יזבחו עוד אם אינו ענין לכדרכה דכתיב איכה יעבדו הגוים האלה תנהו ענין לשלא כדרכה, והעובר עליו אם יהיה מזיד בכרת וסקילה כמו שאמרנו, ובשוגג יקריב קרבן. ולשון התורה זובח לאלהים יחרם. וכבר התבארו דיני מצוה זו בפרק שביעי מסנהדרין. וישמע יתרו, מדע הלכות ע"ז פ"ג:

5 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא להשתחות לשם ע"ז אפי' אין דרך עבודתה בכך שנ' לא תשתחוה להם:

5 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְתִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם.

1 שלא להשתחוות לעבודה זרה, ואף על פי שאין דרך עבודתה בהשתחוויה, שנאמר "לא תשתחווה להם" שמות כ,ד; דברים ה,ח.

5 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא להשתחות לפעור כדכתיב לא תשתחוה יתירא

5 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה – שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה, וַעֲבוֹדָה זָרָה הִיא כָּל שֶׁיַּעֲבֹד זוּלָתִי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כ ה לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם. וְאֵין פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב לֹא תִּשְׁתַּחֲוֶה עַל מְנָת לַעֲבֹד שֶׁנִּלְמַד מִמֶּנּוּ שֶׁהִשְׁתַּחֲוָאָה לְבַד, שֶׁלֹּא לְכַוָּנַת עֲבוֹדָה, שֶׁלֹּא יְהֵא אָסוּר, שֶׁהֲרֵי בְּמָקוֹם אַחֵר נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה שם לד יד כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, שֶׁאָסְרָה הַהִשְׁתַּחֲוָאָה לְבַד בְּשׁוּם צַד. וְאָמְנָם סָמַךְ אֵלֶיהָ וְלֹא תָּעָבְדֵם לוֹמַר, שֶׁהִשְׁתַּחֲוָאָה הִיא אַחַת מִדַּרְכֵי הָעֲבוֹדָה. וְלָמַדְנוּ מִכָּאן עִם סִיּוּעַ כְּתוּבִים אֲחֵרִים שֶׁאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת הֵן שֶׁהִקְפִּידָה הַתּוֹרָה בָּהֶן בְּכָל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ אֵין דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ חַיָּבִין עֲלֵיהֶן, וְאַחַת מֵהֶן הִשְׁתַּחֲוָאָה. שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ יָדוּעַ. דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן מַה הִיא הִשְׁתַּחֲוָאָה, אִם בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם, אוֹ מִשָּׁעָה שֶׁיִּכְבֹּשׁ פָּנָיו בַּקַּרְקַע הוריות ד, א וְהַרְחָקַת הָעִנְיָן, כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ, שֶׁאִם יָשַׁב לוֹ קוֹץ בְּרַגְלוֹ אוֹ נִתְפַּזְּרוּ לוֹ מָעוֹת בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין רַשַּׁאי לָשׁוּחַ וְלִטְּלָם מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה שם יב, א וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְהִשְׁתַּחֲוָה לְשׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה בָּעוֹלָם, אוֹ זִבַּח וְקִטֵּר וְנִסֵּךְ, אוֹ זָרַק בְּמֵזִיד חַיָּב כָּרֵת, וּבְעֵדִים נִסְקָל, וּבְשׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת. וּבֵאוּר מִשְׁפְּטֵי הָעֹנֶשׁ בְּפֶרֶק ז' מִסַּנְהֶדְרִין.